חפור חפרנו - מדוע בכל זאת כדאי ומתי ?!

אחת הטענות השכיחות המושמעות בחדרי הישיבות כשעולה לדיון הצורך בתהליך מעמיק היא ש: "זה אולי נכון וחשוב לעשותו אבל עכשיו זה פשוט לא הזמן המתאים". זה מזכיר לי את עצמי כשאני פוגשת קושי להתמיד בפעילות גופנית: בחורף קר בקיץ חם, פלוס מדובר ברבעון קשה עכשיו וקצת עצוב לנו בסתיו. לפעמים הזיכרון הארגוני הוא "עשינו זאת כבר המון פעמים ולא יצא מזה כלום". במקומות מסוימים די באמירת המילים תהליך ארגוני כדי שכולם יהיו לפתע עייפות ועסוקים, עוד לפני שעשינו את הצעד הראשון.

מסיבות שלא קשה להבין נתפסת העמקה תהליכית לא פעם כבזבוז זמן או כ"חפירה" מיותרת, עם כל יחסי הציבור הגרועים של זו: ריבוי משתתפים וריבוי מלל, מריחת זמן, התפזרות וחוסר תכלית.

אבל אם נחשוב על זה לרגע, ניזכר מה ראינו בפעם האחרונה שצעדנו באזור בניה: כל בניין גבוה התחיל מבור עמוק שמישהו חפר, לרוב בעזרת תכנון מקדים, כלים כבדים וטכנולוגיה. יהיה קשה להניח יסודות לצמיחה בלי להסכים לחפור.

נכון, המשאב התהליכי הוא בהגדרה מוגבל ומתכלה, במיוחד כשרוצים לשתף מעגלים רבים, מנהלים ועובדים ביחידות השונות. כדי לעשות זאת בדרך יעילה אבל גם אפקטיבית, חשוב לבנות מתודולוגיה מדויקת המתאימה למציאות, למטרות שלכם ולוקחת בחשבון משתנים רלוונטיים. יש דרך פשוטה יחסית ומהירה לעשות זאת, אכתוב עליה בקרוב.

איך נדע שהגיע הזמן המתאים להתפנות לעיסוק פנימה ואיך נצליח לעשות את זה נכון?

מהלכי שינוי מורכבים לא עושים כל שנה ורצוי לא בשנה הראשונה בתפקיד, אלא אם נכנסתם לתוך משבר אקוטי וזו הציפיה המודעת והמוסכמת מכם. אם החלטתם שזה הזמן, וודאו שהשיטה מתאימה לצרכים ולסגנון שלכם וצאו לדרך ביחד. המתודולוגיה היא כלי החפירה של הבניין שתקימו במערכת שאתם מנהלים ו/או בעסק שהקמתם.

למול הקושי להניע או המחשבה מתי לנוע, כדאי גם לזכור: מי שאין לו כוח 'לחפור' שלא יתפלא כשהחיים שלנו נהיים שטוחים.